hebrew transcript

שש וחצי בבוקר, שבעה באוקטובר, אתה במוצב.

אצלנו השבעה באוקטובר מתחיל לפני שש וחצי.

אני הייתי לוחם במחלקת מרגמות בגדות 13, גולני,

ובאותו לילה אני, יוטם סרור, הסמל שלי, תמר בן יהודה, זיכרונו לברכה,

שלושתנו עושים לילה לבן.

הרשינו לעצמנו בשבתות וחגים במיוחד לעשות לילה לבן עד לקוננות עם שחר,

ואתם יודעים, יש לנו זמן לישון, מחלקת מרגמות, עד לקוננות הבאה.

אז ב-5.20 בבוקר, אנחנו יושבים ליד הקשר כדי לא להעיר מאזין,

והסמגד שלי, ניר בוינפלג, שגם הוא נפצע קשה, וברוך השם הוא שרד,

פתאום עולה בקשר בהודעה מוזרה.

כל התחנות, לא יודע למה, לא יודע איך, משהו בסגנון הזה,

אין סיור בגדר עד תשע בבוקר.

באיזה שעה זה? 5.20 בבוקר.

כל תחנות נשארים כאן משניהן,

אז מבחינת קרקע ואורייב אין לנו דברים משמעותיים.

מבחינת כוחותינו, יצא החיה מהחטיבה שעד השעה תשע בבוקר מול הערכת המצב,

אף כלי לא מגיע לבורמה.

אני חוזר שוב, עד תשע בבוקר מול הערכת המצב,

אף כלי לא ילד לבורמה.

נמצאים בנקודות זינוק אחוריות,

מערכת חטיבה, לא יודע בדיוק למה,

לא שואל יותר מדי, זאת ההנחיה, זה מה שאנחנו עושים.

קצת לפני שהכל מתחיל,

והתאמר דופק לנו פרצוף כזה של

מה?

ואתה יודע, אנחנו חיילים פשוטים, סך הכול לוחמים,

לא מפקדים ולא קצינים שנוכל לשאול שאלות,

זה הורה של הסמגד,

מקבלים את הפקודה הזאת ולא שואלים שאלות,

הורדת פקודה רגילה.

ובאמת, אחרי שעה, שש וחצי,

פתאום הזקות.

אירי, אני אגיד לך את האמת,

אני חייתי עם זה מהשבעה באוקטובר,

ומאוד חששתי לדבר על זה,

וכשהגעתי לכנסת,

זה היה אחרי תקופה ששאלתי כמה שצבא פחירים,

מה בעצם קרה שם.

והיו כאלה שבהתחלה אמרו לי,

תשמע, היה איום צליפה של נונטטים על הגדר,

לכן לא רצינו לשלוח חיילים,

כדי שלא ייפוגו.

ואז עם הזמן, קצת נפל לי הסימון,

ואמרתי, רגע, אם יש איום צליפה,

איך יכול להיות שאני, שאני סך הכול 200 מטר מהגדר,

לא יודע שיש איום?

איך יכול להיות שחברים שלי נלחמים בלי וסט,

עם תחתונים וגרבאים,

ואף אחד לא יודע שיש משהו,

אנחנו סך הכול 200-300 מטר מהגדר.

ואז זה עוד הפעם ישב לי בראש,

ובאמת, תזמינו אותי פתאום לכנסת.

הרגשתי שזו ההזדמנות באמת לפתוח את הנושא הזה,

ולדבר עליו, ולהבין בעצם מה קרה שם.

והנה, כמו שאת אומרת,

הרבה אנשים, זה נשמע להם תמוה,

ומה בעצם קרה שם.

ואנחנו עוד פעם חוזרים לזה,

ואני אגנח את אמת הילה,

אנחנו, אני חי עם איזשהו חור במוח,

מאז השבעה באוקטובר,

שמשהו בלב מרגיש לי ש...

תשמעי, אני לא יודע מה היה שם,

לא יודע מה היה שם,

אני רוצה להבין, מה קרה?

כמו כולם.

תראי, הסמגד לא היה איום צליפה,

כי הסמגד אומר, אין לי מושג למה,

ולא למה.

ואיום צליפה יש הרבה פעמים.

הוא אומר את זה בזמן אמת,

בחמש ועשרים בבוקר,

הוא לא, מישהו אמר לו להגיד ככה,

הוא קיבל הוראה, בלי הסבר.

וזה...

נכון, אז אנחנו בתור חיילים,

כשאנחנו שומעים את הדבר הזה,

אז כמובן אנחנו ממלאים פקודות.

זה כן נשמע לנו קצת מוזר,

אבל חיילים בשטח,

ואנחנו כבר בקו הזה כמעט חצי שנה,

וקצת פה ושם הפסדים.

את יודעת, מהפסד לשבעה באוקטובר,

יש פה...

הפסדים מגניבים.

כן, מהפערות סדר,

נכון, מהפערות סדר למצב,

לאירועים כמו של השבעה באוקטובר,

אנחנו מדברים פה על, את יודעת,

משהו שהוא עזוי, שהוא מאוד קיצוני,

כדי לחשוב שיום אחד נגיע לדבר הזה.

דיברתם ביניכם מאז?

אחרי שהתפרסמה...

אז מי שהיה שם...

דיברתם ביניכם משם שאר?

אז כמובן שדיברנו על זה,

דיברנו על זה הרבה פעמים,

וניסינו לבדוק את זה,

ואמרתי לך מה אמרו לי כל מיני אנשי צבא.

חשבתי הרבה פעמים לדבר על זה,

לא לדבר על זה,

ובאיזשהו שלב גם התחלתי לשלול את ההיגיון שלי,

רגע, אם אומרים לי שיש שום צליפה,

כמו שאת אומרת, איך יש איום,

אם הוא אמר אני לא יודע למה ואיך,

וגם, את יודעת, אמרתי אולי אני לא זוכר טוב,

אולי זה, ופתאום הקלטה יצאה.

את יודעת, יש לי פה אחריות,

אני לא יכול לדבר על דבר כזה בטלוויזיה,

ויש השלכות למה שאני אומר.

אז פתאום הדבר הזה צץ,

והקלטה הזאת התפרסמה,

ומה אני אגיד לך, יאללה, כמוני, כמוך,

כמו כל עם ישראל, אני רוצה להבין מה קרה בשבעה באוקטובר,

ריבדתי המון המון חברים,

נפצעתי קשה,

אני כל יום נפגש עם המשפחות, עם ההורים,

ובאמת, את לא יודעת איזה כואב זה,

להכיל את זה וללוות אותם,

ואנשים רואים אותי, שלום שתרים את הפצוע,

הם לא יודעים כמה דברים אתה מנסה לעשות,

אני כל יום קם למלחמה,

אני מנסה למציא את עצמי מחדש,

אני מנסה לעזור למשפחות האלה,

כל יום זה מלחמה בפני עצמה,

גם הלהילחמה בלי הרגל,

אתה מתכוון על זה,

לחיות חיים חדשים,

כן, הפציעה, בדיוק, וגם למציא את עצמך מחדש,

להתקדם בחיים, לא לחיות את הדבר הזה,

את יודעת, בסוף זכיתי בחיים,

אני צריך גם להתקדם בחיים,

אני לא יכול להישאר תקוע באותו מקום,

אין לי רגל, איזה מסכן,

אני רוצה להבין מה קרה שם,

ופתאום הדבר הזה שיצא, התציר הזה,

זה מפחיד אותי, מפחיד אותי מאוד,

אני מקווה שיהיה לנו תשובות יותר ברורות בהמשך,

ולא לקפוצה מסקנות,

ולא להדיג מדינה שלמה,

אבל כן חשוב מאוד שיהיה פה תשובות חד משמעיות,

ומי שצריך לשלם את הדין,

שישלם את הדין,

כל כך הרבה נרצחים, חטופים,

זה משהו שאני, בתור חייל,

ששירת בגזרת עזה,

אני אומר לך, על כל פיפס קטן קפצנו לגדרה,

על כל דבר קטן,

זה מפחיד אותי, מפחיד אותי לחשוב מה קרה שם.